מילדה יפה שהתאהבה בשוקולד, לאישה גדולה שמתנצלת על כל קילוגרם מיותר שמתווסף לה.

לפני עשור, דקה לפני גיל ארבעים, התחלתי להרגיש את השעון המתקתק, את הגיל המתקדם, את המונה המאיים. קראתי על זה הרבה חומרים והבנתי שאני לא לבד במסע הזה, של ההתבגרות השניה.  לא הרבה מדברות על זה, הרי מדובר בנושאים אינטימיים, שמביאים, משום מה, למבוכה. 

אבל למה להתבייש? הרי אלה תהליכים טבעיים שאין דרך לעצור.  בחברה המקדשת נעורים, הבנתי שיש מקום לעלות על במה ולדבר על זה בקול.  להבין שכולנו באותה סירה והכי נעים לחתור ביחד. במשך עשר השנים הבאות לקחתי את הזמן- החיים, אתן יודעות… ובהיותי הדחיינית שאני, נתתי לזמן לעבור. והנה, שנת קורונה היתה גם מתנה, הורדת הרגל מהגז הביאה אותי להתכנס, לחשוב ולהתחיל לעבוד ברצינות על מה שאני רוצה להגיד אמש, סופסוף, נולד הבייבי החדש. כשאני על סיפו של גיל 50, עליתי לראשונה עם ההרצאה שלי, ״אם יוצאות, מגיעות״, מסע חיי בשילוב שיעורים שלמדתי בדרך.